לנשום עמוק כדי לקבל חיבוק 

לנשום עמוק כדי לקבל חיבוק

מאז שאני זוכרת את עצמי, היה לי פחד להיכנס לאולם מלא אנשים, לחדר עם זרים או סתם למפגש בין חברים שלא בהכרח כולם מכירים את כולם.

אני זוכרת, דקות ארוכות של תכנון, מה אלבש, מה אומר, איזה כניסה מרשימה אני אעשה בדלת. על הכל חשבתי- או נכון יותר לומר, על הכל חשבתי מלבד על עצמי. בכל כאוס המחשבות שלי שכחתי, לבדוק עם עצמי למה אני הולכת, מה אני יכולה לתרום והאם בסוף, אני אקבל משהו שלמענו היה שווה להגיע.

זה הרי מדהים, אנחנו יוצרים לעצמנו סיטואציות בראש ובטוחים שבכך אנו מגינים על עצמנו מכל דבר ועניין. ברור לנו, שזוהי טעות ומיתוס שחובה לשבור. יש סלנג שאומר: "אתה חיי בסרט", רק אנחנו רואים את הסיטואציה בצורה הזו. רק בכוחנו להניע את המחשבה לכיוון הפחדים שהם כל כך ייחודיים לנו. אלו שסביבנו תופסים אותה בצורה אחרת לגמרי אולי אף הפוכה. כן, לעיתים אנחנו חיים "בסרט" שאנחנו מפתחים בדימיון שלנו, שאין לו אחיזה במציאות.

האם עלה על דעתנו, להופיע למפגש או פגישה ללא כל הכנה?

ללא מחשבה "מה יחשבו עלי אם..."?

להגיע, ללא מחשבה תחילה?

בעצם, אני מציעה כאן, לנשום עמוק ולהיות מי שאנחנו באמת. להשאיר את המשחק ב"הבימה" וללכת כמו מלכים- עירומים.(המלך הרי הוא עירום) כל מי שיראה אתכם, יראה אתכם בבירור וישמע אתכם צלול.

חישבו על סיטואציות שבהם הבאתם את האני האמיתי שלכם למפגש, אני בטוחה שהמפגש היה עוצמתי יותר, משוחרר יותר ומרגש יותר. אין לי ספק, שהיו שם איכויות אחרות שגרמו לכם להאמין בעצמכם יותר. לשמחתי, הוזמנתי בסוף השבוע למפגש לא פורמלי עם חברים וזרים לי.

הבית נתמלא תכונה טובה של חיוניות לקראת המפגש, מה מביאים, מה מבשלים, מה אורזים לדרך ומפה לשם נסענו. בדרך לשם, החלטתי שאני מביאה רק את עצמי. אני אכנס אחייך ומשם הכל אפשרי. חברים, אני חייבת לעצור ולומר- זאת מחשבה משנת חיים. תארו לעצמכם, כי ניתנת לכם האפשרות להיות "עירומים". כולם יתעניינו בכם, כי יש בכם משהו אחר. משהו שאף אדם לא הביא איתו לשולחן, יש לכם ביטחון במי שאתם! אתם מודעים ויודעים היטב שאתם "עירומים". זה הקלף המנצח שלכם לאותו מפגש.

אכן, השתלם. הגעתי "עירומה". נכנסתי, נשמתי עמוק הסתכלתי היטב היטב לצדדים, השתמשתי בכל האינסטינקטים הקיימים בי וחייכתי. אתם יודעים במה זכיתי?

זכיתי בחיבוק.

זכיתי, לעמוד תחת כיפת השמים, עם איש יקר, חבר ולהבין כי אין דרך אחרת בחיים מלבד האמת שעל פייה אנו מצווים לחיות. אחרי הכל ובסוף הכל, אנחנו חייבים להישאר נאמנים לחלום שלנו, למי שאנחנו באמת. אנחנו חייבים, לנשום עמוק ולהגבייה עיניים לשמים, כאילו לראות את הכוכבים והירח בגובה שלנו.

כשאנו "עירומים" האנשים שסביבנו יכולים להאיר אותנו ואת עצמם.

אני קוראת לכם להעיז וללכת "עירומים",

בברכת שפע,

מירב לוי- ליבוביץ

"מירב האפשרויות"